ראשי » נאומים » בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס”ג–2003 | נאום במליאת הכנסת

בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 | נאום במליאת הכנסת

חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התש"ף–2020.

חוק האזרחות והכניסה לישראל, תשס"ג–2003, נחקק במהלך האינתיפאדה השנייה, ועיקרו הגבלה על מתן אזרחות, תושבות והיתרי שהייה בישראל לתושבי אזור יהודה ושומרון ועזה, וכן תושבי כמה מדינות עוינות, במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. אזרחויות ותושבויות ניתנו עד אז במקרים כאלה בהתאם להוראות הדינים הכלליים הקבועים בחוק האזרחות, תשי"ב–1952, ובחוק הכניסה לישראל, תשי"ב–1952, גם הוא.

התכלית בבסיסו של החוק שעליו אנחנו דנים היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי אזור יהודה ושומרון ועזה ונושאים, בעקבות איחוד משפחות, תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלה אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי יהודה, שומרון ועזה וישראל, ובתוך ישראל עצמה.

העיקרון שבבסיסו של החוק קובע כי שר הפנים לא יעניק ככלל אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי יהודה ושומרון ועזה, וכן לתושבים או אזרחים של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כן קובע החוק כי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון או אדם שהוסמך על יד שר הפנים לעניין זה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלה היתרים לשהייה בישראל.

האיסור איננו איסור גורף, שכן בחוק קבועים חריגים וסייגים המאפשרים להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל במקרים אלה, ואני אפרט: היתרי שהייה בישראל לבני זוג, כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהורהו; רישיון ישיבה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים; ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד.

מאז שנחקק החוק הוגשו נגדו כמה עתירות. בית המשפט העליון נדרש פעמיים לשאלת חוקיותו של החוק. אציין בצד זאת כי לעצם היותו של החוק הוראת שעה זמנית הניתנת להארכה מעת לעת היה משקל בהחלטת בית המשפט בשתי פסיקותיו. בשני המקרים פסק בית המשפט כי אף שהחוק פוגע בזכות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי אזור יהודה ושומרון ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק, פגיעה זו היא פגיעה מידתית, וכפי שציין בפסיקתו השופט מלצר, "מוטב להישמר מאשר להצטער".

אזכיר גם שאף שהחוק מגביל את הזכות לחיי משפחה בישראל, הוא אינו מונע אותה לחלוטין, וכפי שגם בית המשפט עמד על הדברים, אותה זכות יכולה להתממש במקום מושבו של בן הזוג שאינו מישראל. כאמור, אם בני זוג – ישראלי ופלסטינית או להפך – מעוניינים להקים משפחה בשטחי הרשות הפלסטינית, אין כל מניעה שיעשו זאת. למיטב הבנתי, או למיטב מה שדֻווח, משום מה תופעה זו של הקמת משפחה בשטחי הרשות הפלסטינית איננה שכיחה. נוכח השיקולים הביטחוניים, החוק מגביל את האפשרות להגר עבור תושב האזור שאין לו זיקה למדינת ישראל ויש לו זיקה עוינת למדינה בתוקף סכסוך דמים מתמשך.

מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. במקביל להארכת תוקפו של החוק שחלה ב-2015 החליטה הכנסת כי כדי לאפשר דיון מעמיק בבקשת הממשלה להארכת תוקפו של החוק, תדון בה תחילה ועדה משותפת שתורכב מנציגי ועדת החוץ וביטחון ונציגי ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הוחלט כי הוועדה המשותפת תהיה רשאית להמליץ למליאת הכנסת אם לאשר את החלטת הממשלה, לבטלה או לאשרה לתקופה הקצרה משנה בטרם תובא ההחלטה לאישור מליאת הכנסת. הוועדה המשותפת קיימה דיונים במתכונת זו מאז 2016. בדיונים השתתפו נציגי רשות האוכלוסין, משרד המשפטים וגורמי הביטחון, וכן נציגי ארגונים אזרחיים שהביעו את עמדתם בקשר לחוק.

בדיון שערכנו הבוקר בוועדה המשותפת שמענו מנציגי רשות האוכלוסין כי מדי שנה מוגשות כ-1,000 בקשות לרישיונות והיתרים, ומהנתונים עולה כי למעלה ממחציתן מתקבלות. פירושו של דבר שהחוק מגביל אומנם את האפשרות לקבל מעמד בישראל, אך הסייגים והחריגים הקבועים בו מאפשרים מתן מעמד במקרים המפורטים, כפי שפירטתי אותם כאן, ועל כן לא ניתן לטעון שהוא סוגר באופן הרמטי את האפשרות לאיחוד משפחות בישראל.

במהלך הדיון נשמעה גם עמדת גורמי הביטחון שלפיה אוכלוסיית מבקשי איחוד משפחות מהווה אוכלוסיית סיכון, בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. במהלך חמש השנים האחרונות היו מעורבים בפעולות טרור 78 אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות או ילדיהם של אזרחים ותושבים כאלה. אני מניח שכמה מחברי הכנסת יתייחסו לכך שבשנתיים-שלוש האחרונות המספרים נמוכים יותר כתוצאה מדעיכתו של גל הטרור שפקד את ישראל בשנים 2016-2015, אך למרבה הצער אין להתייחס לגל זה כאל אירוע חד-פעמי. הוא חלק מסכסוך מתמשך שיש בו עליות ומורדות, וגם אם המצב נראה כעת רגוע יותר, הוא יכול להתלקח בכל עת, כפי שגם אירע בעבר

משכך, הוועדה המשותפת השתכנעה מנימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום והמוכח באיחודי המשפחות בישראל. הקשרים השוטפים שמתקיימים בין פלסטינים שמקבלים מעמד בישראל לבין משפחותיהם ביהודה ושומרון, לצד האפשרות שיש להם לנוע בחופשיות בשטח ישראל – כל אלה מהווים תשתית שעלולה לשמש, ואף שימשה לא פעם, לפעילות טרור כנגד ישראל וכנגד אזרחים ישראלים. ישראל, כמדינה חפצת חיים, אינה יכולה להסכים על כך.

בשים לב לאיזון בין הרצון לאפשר לממש את הזכות למשפחה דווקא בישראל לבין הזכות לחיים של אזרחי ישראל, אנו ממליצים לבחור בזכות לחיים ובחובתנו הבסיסית לעשות הכול כדי לעמוד במחויבות היסוד של המדינה לאזרחיה: שמירה על שלומם וביטחונם. על כן החליטה הוועדה המשותפת להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, לתקופה של שנה נוספת, עד ליום ו' בתמוז התשפ"א, 16 ביוני 2021. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו.

אדוני היושב-ראש, במנותק מהליך אישור הארכת תוקף האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) שנדון היום בוועדה אני מבקש לומר אמירה אישית: כפי שפירטתי בראשית דבריי, ברור לי גם היום כי מאזן האינטרסים בעניינה של הוראת השעה נוטה באופן ברור לטובת האינטרס הביטחוני, והוא ממשי וקיים באופן המצדיק כשלעצמו את הארכת תוקף החוק, בפרט לנוכח המתרחש היום באזורנו, מסביבנו, ואצל שכנינו הפלסטינים בפרט.

ואולם, באופן אישי, כאמור, וצופה פני עתיד, אני רואה לנכון לציין מעל במה זו כי זה הדיון הראשון שמקיימת הכנסת בנושא הארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל מאז חוקק בחודש יולי 2018 חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, המכונה בפי כול "חוק-יסוד: הלאום". חקיקת חוק-יסוד זה שינתה את המציאות החוקתית בישראל. משחוקק חוק-יסוד: הלאום קבעה הכנסת בכובעה כרשות המכוננת מאזן שיקולים חוקתי חדש. אל מול זכויות הנגזרות מהקבוע בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו עומדות גם זכויות ועקרונות יסוד המעוגנים בחוק-יסוד: הלאום. חוק זה משנה את השקלא וטריא החוקתיים בישראל שנהגו עד אותה עת.

צריך להישיר מבט על המציאות ולומר, אדוני היושב-ראש, באופן ברור:
מדינת ישראל מצויה מאז הקמתה עד עצם היום הזה, ובטווח הנראה לעין, בסכסוך אתני מול העם הפלסטיני.
ישראל נדרשת ותידרש ככל הנראה בעתיד לאזרֵחַ במצטבר עשרות אלפי אנשים בעלי זיקה בסיסית עוינת למדינה, ובפרט לרעיון המעוגן בחוקתה כמדינה הלאום של העם היהודי. דרישה זו, הגם שהיא נאחזת בעקרונות הנובעים מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הרי היא חותרת במודע כנגד עקרון יסוד נוסף של החוקה הישראלית כפי שעוגן לאחרונה בחוק: יסוד-הלאום.

בראייתי האישית, במציאות החוקתית שלאחר חקיקת חוק-יסוד: הלאום, צופה פני עתיד, מניעת אזרוח של נתיני ישות עוינת למדינה איננה יכולה להישאר רק בגדר דיון בטחוני גרידא, גם אם הוא מוצדק לחלוטין.

ישראל מחויבת בשוויון זכויות פרט ללא הבדל דת, גזע או מין.

יחד עם זאת, עלינו גם לבחון בצורה כנה, אמיצה והוגנת אם צבר זכויות אישיות יכול להתגבש לכדי זכות קולקטיבית המשרתת רצון של מעטים לשנות את הגדרות היסוד של ישראל. במצב דברים זה לא רק שמדינת ישראל רשאית לחוקק חוק שימנע את כניסתם של נתיני ישות עוינת הנמצאים עימה בסכסוך דמים לתחומה – זו אף חובתה.

או כפי שהגדיר זאת השופט גרוניס כתוארו דאז, בפסק הדין שדן בעניין זה:

זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,
אני קורא לממשלת ישראל לתת את דעתה על שינוי המצב החוקתי עם חקיקת חוק-יסוד: הלאום גם בשים לב לכל הנוגע להסדרי האזרחות והכניסה לישראל.

חוק-יסוד: הלאום אינו אות מתה בספר החוקים הישראלי, והיום אני מבקש להניח אבן פינה לדיון רציני, מורכב והיסטורי בנושא האזרחות והכניסה לישראל, דיון שחובתנו כאן, בכנסת ישראל, לקיימו בנפרד מהדיון החשוב על סיכונים ביטחוניים – כל זאת בשים לב למאזן הערכים החוקתי העדכני בישראל.

תודה רבה.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print