ראשי » מאמרים » הזדמנות היסטורית בגולן

הזדמנות היסטורית בגולן

הבטוחה האסטרטגית הנדרשת היא "פיקדון אמריקאי" כולל בנוגע לגולן, לרבות הבטחה נשיאותית וחקיקה בקונגרס האמריקאי, שתבטיח את השליטה הישראלית שם.

(פורסם בעיתון 'הארץ')

תהליך קריסתה של המדינה הסורית שהחל לפני כארבע שנים ומבשיל לנגד עינינו, תפס את ישראל במצב של עיוורון גיאופוליטי־היסטורי. הקונספציה המופרכת של "הסדר עם אסד", שהיה אמור להוביל לשליפת סוריה מ"ציר הרשע" תמורת "שכשוך רגליים" בכנרת, התחלפה חיש קל וללא הליך הפקת לקחים הכרחי בקונספציה חלופית, שהוכתבה גם היא על ידי הממסד הביטחוני. האינטרס הישראלי צומצם ל"מתחם הנוחות" הטקטי של מניעת העברת אמל"ח מתקדם מאסד לחיזבאללה, בליווי אנחת רווחה מטיפול הקהילה הבינלאומית בנשק הכימי הסורי.

הביצועים הווירטואוזיים של הטכנאות הצבאית במטרות נקודה איפשרו לדרג האסטרטגי־המדיני של ישראל להחמיץ את הבנת גודל השעה, להימנע מלאמץ ראיית מרחב היסטורית בן־גוריונית, ולהתעלם מההזדמנות האמיתית הראשונה זה קרוב לחצי מאה לנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי עם הקהילה הבינלאומית לשינוי גבולות במזרח התיכון ולהכרה בשליטה הישראלית ברמת הגולן, כחלק מהאינטרס הגלובלי לייצוב האזור.

השינויים המהירים והכבירים במזרח התיכון לא עושים חסד עם הממסד האסטרטגי הישראלי, שבשנים האחרונות מיטיב להיערך למלחמות האתמול. סוריה היתה ולא תהיה עוד. פג תוקפם של ההסדרים שהגדירו את הגבולות ואת המדינות במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה, והאזור צפוי לשנים רבות של אי יציבות. במציאות שכזו ישראל חייבת לנסח מחדש את האינטרסים הגיאו־אסטרטגיים שלה — ולא רק בחזית הסורית — תוך הסתכלות הרחק אל המחר, ולא עמוק אל האתמול.

ההזדמנות הייחודית לשינוי המעמד הבינלאומי של רמת הגולן נוצרה בשל התכנסות תהליכים היסטוריים והבשלתם בנקודת הזמן הנוכחית. ישראל צריכה ויכולה לבדל את הדיון עם הקהילה הבינלאומית על רמת הגולן מהדיון על יהודה ושומרון. בשונה מאיו"ש, אין בגולן מרכיב ליבה של שליטה בעם אחר; 22 אלף הדרוזים השוכנים למזלם בצדו הישראלי של הגולן זכאים לאזרחות ישראלית מלאה. אין בה גם "בעיה דמוגרפית", יש שם רוב יהודי המונה כיום קרוב ל–25 אלף תושבים, ויותר מכל — אין אלטרנטיבה לשליטה הישראלית בגולן, גם בטווח הארוך.

יש לקיים עכשיו הליך "תיאום ציפיות" עם הקהילה הבינלאומית באשר לחלופות השליטה במרחב שבין פאתי קוניטרה לכנרת, בהקשר כולל של ייצוב האזור: לא החליפות האיסלאמית של דאעש. לא הג'יהדיסטים של ג'בהת א־נוסרה ואל קאעדה, וגם לא דריסת רגל גסה של איראן־חיזבאללה־אסד בכנרת הם שיאפשרו את ייצובו של האזור ושיקומו. אין אופק אחר ברמת הגולן זולת האופק הישראלי.

הסכם הגרעין המסתמן עם איראן, שהוא הסכם רע, יוצר גם הוא הזדמנות קונקרטית לדיון בסוגיה. ספק אם ישראל יכולה להשפיע על עצם חתימת ההסכם, ואולם יש לה יכולת השפעה אפקטיבית במרחב "הדיון על הפיצוי". יהיה זה כישלון היסטורי אם היא שוב תתמקד רק בצרכים טקטיים של אמל"ח מתקדם. נוסחת האיזון מול ההישג האיראני (והרצחנות האסדית) צריכה לכלול צמצום מקסימלי של סכנת הגירעון האיראני, בצד גידור פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית של איראן. זאת על ידי יצירת הסכמה בינלאומית לגנוז סופית את השאיפה השיעית־עלאווית להשתלט מחדש על הגולן הישראלי, ששטחו פחות מ-1% מהשטח של מה שהיה פעם סוריה.

הבטוחה האסטרטגית הנדרשת היא "פיקדון אמריקאי" כולל בנוגע לגולן, לרבות הבטחה נשיאותית וחקיקה בקונגרס האמריקאי, שתבטיח את השליטה הישראלית שם. ב–1975 ניתנה הבטחה נשיאותית בכתב מאת הנשיא ג'ראלד פורד לראש הממשלה יצחק רבין, שכללה הכרה אמריקאית בדבר נחיצות ההישארות של ישראל ברמת הגולן, גם בעת שלום. 40 שנים אחר כך, על רקע קריסתה של סוריה, השתלטות דאעש על מרחבים עצומים במזרח התיכון ו"הפשרה הרקובה" המסתמנת עם הרפובליקה האיסלאמית האיראנית, ההישג הנדרש והאפשרי לישראל הוא לעדכן את העמדה הבינלאומית, ולאשרר ולשדרג את העמדה האמריקאית ביחס לגולן.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print