ראשי » נאומים » הקשר בין הסכם סייקס פיקו למגפת הקורונה | נאום במליאת הכנסת

הקשר בין הסכם סייקס פיקו למגפת הקורונה | נאום במליאת הכנסת

הערב הזה אני אפתח את דבריי באשר למגפת הקורונה דווקא באירוע אחר – בהסכם סייקס-פיקו, שנחתם, למיטב זיכרוני, כארבע שנים לפני סן רמו.

סייקס-פיקו, הוא הסכם על שם שני אנשים, שהגיעו להבנה כיצד לחלק את ההשפעה במזרח התיכון.

אחד בריטי, סר מארק סייקס ואחד צרפתי, שארל פרנסואה ז'ורז' פיקו.
ב-16 במאי 1916
יושבים שני האנשים האלה ובעצם מנסים לחלק את האינטרסים העתידיים באימפריה העות'מאנית המתמוטטת. המתקפלת. כאשר מה שמעניין, בעצם, זה הנפט.

ומה עניין את אותם אדונים נכבדים באשר לשטחים הרחוקים מצרפת ומאנגליה? שטחים שלא היו שם אולי מאז מסעות הצלב. מה שעניין אותם בלבנט או במזרח התיכון זה קודם כול הנפט באיראן ובעיראק. אחרי זה, מה שעניין אותם,, זאת תעלת סואץ.

אט-אט. התצוגה מתמלאת לי. הדברים הם, הייתי אומר, מעניינים בסך הכול את חברינו. אתה יודע, בנושאים ההיסטוריים, מעת לעת כדאי לעשות אתנחתא, וקצת להבין מאין באנו כדי שנדע לאן אנחנו הולכים.

מה שעניין לצד הנפט מאיראן ומעירק – תעלת סואץ כעורק כלכלי. בעצם חיבור מהים התיכון בדרך להודו. קיצור הדרך להודו; אינטרסים נוצריים בלבנט – בעיקר את הצרפתים הדבר עניין. המיעוט הנוצרי במזרח התיכון; הקתולים שהחזיקו כאן בנכסים; המרונים, בעצם אותם נוצרים בני המקום, שהם צאצאים של אותם אלה שהתנצרו כאן בתקופת הצלבנים.

ומדוע אני מתעכב בערב זה על סייקס-פיקו? אדוני היושב-ראש, שלום לך.

אני אספר לך למה זה קשור, כי אנחנו מדברים על מגפת הקורונה. ואני לא יודע אם אתה יודע – אני חושב שאתה בקי היטב בהיסטוריה של המקום – אבל מארק סייקס, שעל שמו הסכם סייקס-פיקו, אחרי שהוא חתם על ההסכם ב-1916, שנתיים אחרי זה, בפברואר 1918.

ב-16 בפברואר. מארק סייקס נכנס לחדרו במסגרת דיונים של ועידת השלום בפריז – פרש לחדרו ונפטר. אגב, מארק סייקס נפטר בגיל 39. אדוני היושב-ראש, אתה יודע ממה הוא נפטר? מהשפעת הספרדית. אותה מגפה שעשתה שמות בעולם, עשתה שמות גם במקום הזה. וסר מארק סייקס, רק בגיל 39, הוא היה אחד האנשים בממסד של בריטניה הגדולה, מהמומחים הגדולים לאימפריה העות'מאנית. הוא אישית ביקר ברוב האזורים של האימפריה העות'מאנית. היה בעצם המומחה מספר אחת של הבריטים לאזור, נפל חלל בשל מגפת השפעת הספרדית.

עוד דבר שצריך לזכור לזכותו – וכאן פה, בארץ הזאת כנראה שרבים לא יודעים – זה המאבק בתוך המערכת הבריטית מי יהיה הנמל המרכזי, נמל הבית במזרח התיכון שיוביל ממנו לכיוון עיראק. קירצ'נר רצה שהנמל יהיה באלכסנדרטה וסייקס רצה שהנמל יהיה בחיפה. עד אז, מפרץ די זניח. אומנם כשהקיסר הגרמני הגיע, הניחו שם את המזח – מי שמכיר את המושבה הגרמנית – לרגל ביקורו של הקיסר. נדמה לי שב-1898 עשו שם איזה מזח, נכון, אבל סייקס הוא זה שקבע נמל אסטרטגי בחיפה, כמו שאנחנו רואים היום מעצמות כאלה ואחרות – למשל, בסוריה – שקובעות נמלים אסטרטגיים כתפיסה אסטרטגית. סייקס עצמו, הוא שם את חיפה על המפה.

יכול להיות, אגב, אדוני היושב-ראש, שהוא שם את חיפה על המפה, כי אם אנחנו קוראים בספרו של בנימין זאב הרצל אלטנוילנד, אנחנו רואים את הרצל, איך הוא שם את חיפה כעיר נמל בין-לאומית. כמרכז. ואולי – את זה אני אינני מכיר, אולי נחקור פעם – אמצא לי את הזמן לקרוא – אם יש קשר בין חזונו של הרצל באלטנוילנד לבין התעקשותו של סייקס לקבע את חיפה כנמל – מה שבעצם שינה את גורלה של העיר עד עצם היום הזה.

אותו סייקס נפטר, מת, מהשפעת הספרדית, מגפה איומה ונוראה. נדמה לי שעד המגפה הנוכחית, הקורונה, זאת אותה מגפה שמהלכת עלינו אימים. וכשהיא פרצה, מגפת הקורונה, יש עדיין סוג של זיכרון היסטורי, כי זה לא היה מזמן – לפני כמאה שנים. אולי הדברים האלה באים בגלים.

אנחנו היום צריכים להיערך להתמודדות עם מגפת הקורונה בשים לב לעובדה שהדברים האלה הם בלתי נשלטים, בלתי ידועים. לא ברור – אגב, גם אותה שפעת ספרדית, היו לה כמה גלים. בגל הראשון היה מספר מצומצם של מתים, כי המגפה הייתה אגרסיבית, אגב, אבל איך שנדבקו – נפטרו. לכן לא הצליחו להדביק. אנשים שחלו, מייד נפלו למשכב ורובם, או באחוזים יחסית ניכרים, נפטרו. ואילו הגל השני של השפעת הספרדית היה מין שפעת קלה, שלא היו בה אחוזי תמותה רבים, אבל ההידבקות הייתה המונית, ומיליונים על מיליונים נדבקו. לכן זה הגיע למספרים – אם אני לא טועה, למעלה מחמישים מיליון בני אדם בסופו של יום נפטרו מאותה מגפה.

כמו שאמרתי, מדוע אני מזכיר אותה? כי נודע לי לאחרונה שסר מארק סייקס, גם הוא נפטר מאותה שפעת. 

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print