ראשי » נאומים » 75 שנים לנצחון על גרמניה הנאצית | מליאת הכנסת

75 שנים לנצחון על גרמניה הנאצית | מליאת הכנסת

אדוני יושב הראש,
חברי, חברי הכנסת,
מכובדי, וֵטֵרָנים שצופים בנו בבית ולא נמצאים איתנו כאן היום,

בימים אלו אנו מציינים 75 שנים לניצחון במלחמה הגדולה, על כוחות הרשע הנאציים ובני בריתם,
רוע ששינה את ההיסטוריה של המאה ה-20,
רוע ששינה את תולדות האנושות.
החורבן האנושי והרוחני שגרמה המלחמה משאיר את אותותיו על העולם ועל חיינו עד ימינו אלה.

מלחמת העולם השנייה לא הייתה מאבק בין עמים, שבטים או דתות – היה זה מאבק של טובים מול רעים.
מאבק בין אלה שרצו לשעבד את האנושות -לשיגעונם,
לבין אלה
שברגעי ההתעלות הגדולים ביותר שידע האדם, הצילו את האנושות – פשוטו כמשמעו.

אותם "טובים" – הם מיליונים,
איש ואישה שלחמו במסגרת מאורגנות ובלתי מאורגנות,
בשליחות בעלות הברית,
ובהתארגנויות ספונטניות.
הם אלה שלאחר כשש שנות מלחמה עקובה מדם,
למעלה מ-52 מיליון קורבנות,
הביאו את יום הניצחון,
אותו אנו מציינים היום.

הפילוסוף והמדינאי אדמונד ברק, אמר כי:

כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט.

מלחמת העולם השנייה פרצה כי הטובים ישבו בתחילה בשקט,
הם לא זיהו את האיום בזמן –
אבל אותה מלחמה הסתיימה בניצחון על הרוע,
כי הטובים החליטו שאין אפשרות אחרת.

המחיר הכבד ששולם עד בוא הניצחון היה גם מחירה של מדיניות פיוס נטולת עכבות;
של עצימת עיניים אל מול סכנת המלחמה;
של סנטימנט בדלני מחד –
וניסיון לשמור על השלום בכל תנאי – מאידך.

כל אלה חברו יחד לקונספציה ההיסטורית שעצמה עיניים לרווחה ואפשרה לנאצים לגבות מחיר בלתי נתפס מהאומות שוחרות השלום.

75 שנים לאחר אותו ניצחון,
מוטלת עלינו החובה ההיסטורית, לא רק לספר את סיפור גבורת המנצחים,
אלא גם לזכור את לקח המלחמה,
לקח שהוא לאומי ואוניברסלי כאחד:

להיות מוכנים להילחם על החירות,
ולא לעצום עיניים למול רוע המנסה להרים ראש,
גם היום, 75 שנים אחרי הניצחון.

התפרצות הרוע גבתה כאמור מחיר דמים כבד מנשוא.
עמנו – העם היהודי – שילם מחיר בלתי נתפס;
כשישה מיליון יהודים הושמדו כחלק מאבדן צלם האנוש שפשע על הפלנטה, כן,
הפלנטה הזו ולא אחרת.

על אף שהתקבע מעמדם של היהודים במלחמה כקורבנות,
ליהודים היה מקום של כבוד בין גיבורי המלחמה.
כמיליון וחצי יהודים לחמו בשדות הקרב הרבים;
בצבאות,
במחתרות
ובגדודי פרטיזנים;

מאות אלפי לוחמים יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית נהרגו –
הם נהרגו למען שלום העולם,
בשם המדינות עבורן שירתו,
ולמען עמם אשר ניצב בפני כליה.

גם היישוב היהודי בארץ ישראל תרם את חלקו למערכה;
בחודש מאי 1944, כתבה חנה סנש את שירה האחרון כאדם חופשי:

אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.

אשרי הלהבה שבערה בסיתרי לבבות.

אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.

אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות.

הגפרורים במלחמה היו רבים,
הם לא תמיד היו מצוידים היטב,
הם לא תמיד היו מאומנים בצורה הטובה ביותר,
אך באותם "גפרורים" פיעמה הרוח,
הרוח שהציתה להבות,
שהציתה לבבות,
שהציתה את אש הניצחון.
לאותם אלה,
חבריה לנשק של חנה סנש,
לוחמי החירות הארץ הישראלים,
הוקדשה פסקה במגילת עצמאותנו,
וכך נכתב:

בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה תָּרַם הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בָּאָרֶץ אֶת מְלוֹא-חֶלְקוֹ לְמַאֲבַק הָאֻמּוֹת הַשּׁוֹחֲרוֹת חֵרוּת וְשָׁלוֹם נֶגֶד כֹּחוֹת הָרָשָׁע הַנָּאצִי, וּבְדַם חַיָּלָיו וּבְמַאֲמַצּוֹ הַמִּלְחַמְתִּי קָנָה לוֹ אֶת הַזְּכוּת לְהִמָּנוֹת עִם הָעַמִּים מְיַסְּדֵי בְּרִית הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת.

אדוני יושב הראש,
חברי, חברי הכנסת,
וֵטֵרָנים יקרים,

מכאן,
מירושלים,
עיר הנצח של העם היהודי,
בירת ישראל,
אני רוצה להצדיע בשם העם היהודי ומדינתו
לכל הלוחמים,
אלה שנפלו בקרב,
אלה שניצחו במלחמה,
ולכל אותם וטרנים, יוצאי ברית המועצות שיושבים כעת בביתם ולא יכולים להיות השנה יחד בטקסים.

С Днём Победы!

לחיי יום הניצחון!

*קרדיט תמונה: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print