ראשי » נאומים » מאיר הר ציון | על חיוניות קיומם של מיתוסים לאומיים

מאיר הר ציון | על חיוניות קיומם של מיתוסים לאומיים

מאיר הר-ציון הוא גיבור שחיי ביננו, הוא הוכחה שגיבורים קיימים ושאפשר להיות גיבור. דברים שאמרתי באירוע השקת הספר "ויהי מה, מאיר הר-ציון, חייו ופועלו".

אנו נמצאים היום במעמד בכורה לספר הביוגרפיה של מאיר הר-ציון.

ספר המגולל את חייו המסעירים ויוצאי הדופן של אחד מגיבורי הדור שקמו לעם ישראל בעת המודרנית.

ספר הבא לפרוס בפנינו, וחשוב יותר, בפני הדורות הבאים את קורותיה של דמות חד-פעמית.

העת המודרנית שאנו חיים בה מאופיינת באחת מתקופת השלום הארוכות שידעה האנושות, ובתוכה האוניברסלי קורא תיגר על 'הקבוצה', ומגמות של רידוד הזהות הלאומית תופסות יותר ויותר מקום בשיח הכללי.

מהפכת הטכנולוגיה והנגישות הרבה למידע משנה את חיינו לטובה אך גם מציבה לנו, כחברה, אתגר להתמודד איתו: כאוטיות ערכית ומניפולציה של רעיונות. 

משחזר העם היהודי למולדתו, כונן מדינה מתקדמת והכשיר כוח מגן עוצמתי, מאיימות מגמות אלה על הלכידות הלאומית.

דווקא בעת הזאת, חיוניותם של מיתוסים לאומיים, כהר-ציון, הולכת וגוברת; חזרתנו אליהם היא בעלת ערך לאומי שלא ניתן להפריז בחשיבותו.

היא מזכירה לנו את יעודנו הלאומי.

דמותו של הר-ציון היא דמות נערצת, גיבור חיל, חלק בלתי נפרד מעיצוב הזיכרון הציוני ובניין האומה.

אך לדמותו גם נדבך נוסף – בשורה של גיבורים שעיצבו את אתוס הגבורה היהודי, להר ציון הזכות ההיסטורית להיות בין הראשונים שעיצבו את דמותו של "הלוחם הישראלי".

לוחם עברי המוביל את עמו, לראשונה זה אלפיים שנה, לביסוס מדינה חופשית במולדתו.

מיתוסים לאומיים הם מרכיב משמעותי בכל אתוס לאומי. לכל עם יש מיתוסים לאומיים, מעטים הגיבורים שבעצם הווייתם היו למיתוס לאומי; אך מעטים עוד יותר הגיבורים ששמם הפך שם נרדף לגבורה.

מאיר הר-ציון הוא כזה, דמות על-זמנית, שכוכבה דרך בציר זמנה של אומה.

מעלליהם האגדיים של גיבורים היסטוריים – דוגמת הר ציון – שהפכו למיתוסים לאומיים, גורמת לנו לא אחת לתהות על אמיתותם.

הספר הנהדר, על שלל תיאוריו המקוריים מתאר דמות יוצאת דופן, שכבר מגיל צעיר ניתן היה להבין כי בערוגות היישוב היהודי בארץ ישראל,

ערב הקמת המדינה, צומח אדם שאינו ככל אדם.

עם השנים הפך הר-ציון הפך לאידיאל בקרב לוחמי צה"ל. 

משה דיין בספרו "אבני דרך" הגדיר אותו כחייל הטוב ביותר שקם לצה"ל.

אך תרומתו של הר-ציון לחוסנו של צה"ל אינה נמדדת רק בעוצמתה המוחשית אלה גם ובעיקר בזו הבלתי מוחשית, זו הנוגעת ברוח הלוחמים, בשאיפתם הבלתי מתפשרת לדחוק את גבולות האפשר.

שלל המיתוסים השוזרים את דמותו של הר-ציון בספר מטשטשים לעיתים את הגבול בין דמיון למציאות.

אנחנו נמצאים היום בנקודת זמן קרובה יחסית לאירוע ההיסטורי הנקרא 'מאיר הר-ציון' – עלינו מושת הנטל שסיפורו של מאיר הר-ציון וסופר גם בעוד 1000 שנה.

על-כן, האירועים שקרו בזמן אמת, חשובים ככל שיהיו, ייחודיים, שובי לב, ואף שומטי לסת, הם הסיפור הקטן.

הסיפור הגדול הוא, כפי שציינתי, הוא אותו פוטנציאל שבעוד 1000 שנה ידברו על המיתוס הנקרא מאיר הר-ציון.

בספר המסות, "על פרשת דרכים", במסה הנושאת את הכותרת 'משה' (הכוונה למשה רבינו), מתאר 'אחד העם' את היחס שבין מציאות לדמיון בדמותו של גיבורי היסטורי.

כך כתב:

"…יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם (של מלומדים).
כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה."

גדולת הבחנה זו של 'אחד העם' היא בכך שאינו רואה את גיבורי ההיסטוריה האמתיים, אלו שנהיו כוחות פועלים בחיי האומה לדורות, כבריות מוחשיות שהיו במציאות, באיזה זמן, אלה כדמויות על זמניות המגלמות בתוכן אידיאל לאומי.

אידיאל זה הוא גמיש וכל דור יוצק אליו את תוכנו.

מיתוסים לאומיים הופכים מודל לחיקוי המעצב דורות של אומה. יש להם תפקיד בעיצוב השאיפות, הערכים, והלכידות החברתית. הם מקרה פרטי המייצר זהות קולקטיבית לצד מרכיבים נוספים כמו מוסד הנשיאות, סמלים וטקסים במרחב הציבורי, חגים וימי זיכרון.

כל אלה הם מרכיבי הנוסחה החמקמקה של חוסן לאומי שהוא תנאי הכרחי להמשך קיומה של אומה במקום הזה, במאה ה-21, וככל הנראה גם במאות שיבואו אחריה.

מאיר הר-ציון הוא גיבור שחיי ביננו, הוא הוכחה שגיבורים קיימים ושאפשר להיות גיבור. אך כמעט בכל מיתוס ישנם גם אלה הבאים לשחוט אותו – אם הם לא מצליחים הם רק מעצימים את המיתוס שבאו לשחוט; אם הם מצליחים הם פוגעים בבניינה של אומה.

המיתוס של הר-ציון הוא הכַּנָּה המסוגלת להרים עץ שיודע לתת פרי להרבה שנים – אם נדאג להשקות אותו.

ישראל, גם בעת הנוכחית, צריכה גיבורים כמוהו, מיתוסים המייצבים חוסן לאומי. או כפי שהיטיב לנסח זאת 'אחד העם':

"הגיבּור, שנחרת בלבבות והיה לכוח פועל בחיים, שנים רבות לאחר מותו הוא הכוח המניע הנותן השראה, המייצר מוטיבציה והמאפשר את אותה המשכיות סימבולית וקונטקסט בבחינת דע מהיכן אתה בא כדי שתדע לאן אתה הולך."

בעיני, לא ניתן להגדיר טוב יותר את השפעת מורשתו של מאיר הר ציון.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print