ראשי » נאומים » חוק הלאום – מורה נבוכים

חוק הלאום – מורה נבוכים

ערוץ הכנסת הזמין אותי להסביר בפני קהל ומצלמות את החשיבות של חוק הלאום. כמי שהיה בין יוזמיו ומנסחיו, עוד בטרם חברותי בכנסת, ראיתי בכך הזדמנות נהדרת להסביר מדוע החוק חשוב? מי באמת צריך להתנגד לו? וגם, מה כדאי לתקן בו?

בחרתי לדבר אתכם היום על חוק הלאום, אבל במיוחד לאלה המתנגדים לו.

בשנים האחרונות עסקתי רבות בחוק.

מבחינתי זה מעשה חקיקה היסטורי, שמשלים את החוקה הישראלית.

שמתי לב שרוב האנשים שנתקלתי בהם, ושיש להם עמדה בנושא – אלה שתומכים ואלה שמתנגדים

לא ממש קראו את החוק, ואני חושש שהם לא ממש יודעים מדוע בכלל חוקקו את חוק הלאום.

בדקות הקרובות אנסה לענות על ארבע שאלות מפתח:

מה בעצם נקבע בחוק הלאום?

למה בכלל צריך את חוק הלאום?

מי באמת צריך להתנגד אליו?

ולסיום, כיצד אפשר לשפר את ההסדר החוקתי הקיים?

נתחיל בסוגיה הראשונה

מה הרעיון המרכזי שנקבע בחוק הלאום?

'חוק הלאום' הוא שם כללי לרעיון אחד עמוק ומשמעותי, עיגון הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית

וקביעה – שבמדינת ישראל תמומש זכות זו להגדרה עצמית – באופן ייחודי ובלעדי, לעם היהודי.

כל זה כמובן, בחקיקת היסוד של מדינת ישראל, היא החוקה הישראלית.

אלו מילים קצת גבוהות ומסובכות…

אז בואו נפרק יחד את הרעיון המרכזי לחלקיו.

תשאלו את עצמכם שאלה ראשונה:

האם אתם מכירים בעם היהודי כ'עם'?

אני משוכנע שכן.

יהודים הם 'עם' ולא רק דת.

שאלה שנייה: האם אתם תומכים ברעיון שלכל עם יש זכות להגדרה עצמית? כן.

גם לעם היהודי?

אני משוכנע שגם כאן, התשובה חיובית.

עד כאן, העם היהודי הוא 'עם', ויש לו זכות להגדרה עצמית.

שאלה שלישית: האם אתם חושבים שהמקום בו העם היהודי צריך לממש את זכותו להגדרה עצמית הוא במדינת ישראל;

לא באוגנדה;

לא בפולין;

ולא במרוקו;

אם כן – אז הסכמנו שהעם היהודי הוא 'עם', ויש לו זכות להגדרה עצמית ואותה הוא זכאי לממש במדינת ישראל.

אתם ממש בדרך הנכונה לתמוך בחוק הלאום.

נשארה לנו רק הבחנה אחת חשובה:

האם אתם חושבים שבמדינת ישראל מימוש זכות ההגדרה העצמית הוא ייחודי ובלעדי לעם היהודי?

ואף עם אחר לא יכול למממש את זכותו להגדרה עצמית במדינת ישראל.

שימו לב: אני מנסה לייצר כאן קונסנזוס ומצמצם את השאלה ל'מדינת ישראל', בשונה מ'ארץ ישראל'.

ואני אוסיף ואחדד כדי להקל: האם אתם מתנגדים לכך שישראל תהיה מדינה דו-לאומית?

נניח… אתם אפילו בעד פתרון הסכסוך ביננו לבין הפלסטינים, במתכונת של שתי מדינות לשני עמים.

אם גם כאן התשובות שלכם הן חיוביות, ברכותיי!  אתם תומכים בחוק הלאום – גם אם אינכם סבורים כך – חוק שכל מהותו היא: העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית במדינת ישראל, באופן ייחודי ובלעדי.

אז בטח תשאלו אותי, נו… צביקה זה היה המצב תמיד, כך נקבע במגילת העצמאות.

מדוע צריך לעגן בחוקי יסוד, בחוקה, את הדבר הברור מאיליו?

זה מביא אותי לסוגיה השנייה:

למה בכלל היה צריך לחוקק את חוק הלאום?

אז, כששואלים אותי את השאלה הזו אני תמיד נזכר במתנגדים ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'.

אלה שאומרים ש"בישראל תמיד שמרו על זכויות אדם", "תמיד היינו מדינה דמוקרטית".

מגילת העצמאות… זוכרים?

ובכלל, "מדוע צריך לעשות דווקא ולהכניס, אצבע בעין למיעוט שחושב שחקיקת 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו' עלולה לאיים על אורחות חייו?"

אני תמיד משיב גם לאלה וגם לאלה: חוקה של מדינה צריכה לכלול את קביעת ערכי היסוד של המדינה ואת זהותה הלאומית טוב שעיגנו את המובן מאיליו בעניני זכויות אדם בחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו, וחופש העיסוק, וטוב שעיגנו את זהותה הלאומית של המדינה בחוק יסוד הלאום.

ככה כותבים חוקה, בפרט שכותבים אותה פרקים, פרקים, באמצעות חוקי יסוד.

בואו נעבור לסוגיה השלישית:

מי באמת צריך להתנגד לחוק הלאום?

ובכן, קל לזהות אותם. אלו הם אלה שאינם מקבלים את ההסדר המכונן של מדינת ישראל,

את נוסחת החיים שלנו כאן: 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. אלו הם אלה שמתנגדים למגילת העצמאות ורוצים להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית או בשם המכובס שלה – 'מדינת כל אזרחיה'.

מבין אלה ניתן למנות קודם כל, את הרשות הפלסטינית. מאז הסכם אוסלו ועד היום מסרבת הרשות להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; היא אומרת לנו: "אנחנו נכיר בישראל – אתם כבר תגדירו את עצמכם."

אז הנה! סוף סוף הגדרנו את עצמנו.

אבל האמת היא שהרשות תומכת בחזון "שתי המדינות" ומתנגדת לחזון "שתי מדינות – לשני עמים", זהו הבדל תהומי. או בקיצור, הרשות שואפת להקים מדינת לאום פלסטינית  לצידה של מדינה "ישראלית" שתיהיה מדינה דו-לאומית.

מי עוד צריך להתנגד לחוק הלאום…?

אותן מפלגות ערביות שניסחו וחתמו על מצע רעיוני, בארבעה מסמכים המכונים "מסמכי החזון".

מסמכים שכולם ממוקדים בתביעה לשוויון זכויות לאומי במדינת ישראל בין יהודים לערבים, ולא רק שוויון בזכויות אדם ואזרח.

למשל: ביטול חוק השבות או לחילופין, החלת עקרון השבות לישראל על כל העם הפלסטיני.

או למשל: קביעת סמלים לאומיים חדשים – לא דגל כחול לבן; לא המנון התקווה; ולא סמל המנורה.

משהו אחר לגמרי…

יש עוד הרבה פרטים ואין לנו כאן את הזמן לפרט, אני ממליץ לקרוא את מסמכי אותו "חזון" – הם זמינים באינטרנט.

וכמובן,  אי אפשר לשכוח את ארגוני החרם, ה-BDS ושאר תנועות ואישים שמגדירים עצמם 'פוסט ציונים'.

עד כאן – רשימת המתנגדים האמיתיים לחוק הלאום.

ועכשיו לחלק המעניין: איך אפשר לשפר את ההסדר החוקתי?

יש כאלה שמתנגדים לחוק הלאום כי הם נגד קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הזכרנו אותם, איתם יש לי מחלוקת תהומית, אגב, איתם גם לא אעמוד על במה אחת.

ויש כאלה שמתנגדים לחוק הלאום כי הם נפגעו מהפרשנות המוטעית שניתנה לחוק, כאילו החוק  בטל את העובדה שבישראל כל אזרח, ללא הבדל דת גזע או מין, הוא אזרח בעל זכויות שוות.

הם לא מתנגדים להסדר המכונן של ישראל – איתם יש לי שותפות גורל, יחד אנחנו מחויבים לעצב עתיד משותף. אם לומר את האמת, אני לא יישן טוב בלילה כשאלה תחושותיהם.

עקרון השוויון הוא מרכיב ליבה בבסיס השיטה הישראלית. למרות שתמיד היה כזה, הוא טרם עוגן בחוקי היסוד. אני מאמין שלרעיון השוויון יש מקום חשוב בחוקה הישראלית, אך מקומו הוא ב'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו' – חוק המעגן את זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל, ולא בחוק הלאום המעגן את הזהות הלאומית בישראל.

ובכל זאת, כפי שציינתי, יש מקום לשיפור גם בחוק הלאום. ראוי להוסיף לו את הפיסקה המכוננת המופיעה בחוקי היסוד האחרים; ושמגדירה את ההסדר הישראלי על שני מאפייניו: 'ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'.

לסיום… אומר כך, הרבה ניסו לעשות שימוש פוליטי פסול בחוק הלאום, מימין ומשמאל. אני ניסיתי להציג לכם היום את חוק הלאום מזווית קצת שונה. לשכנע אתכם בנחיצות ההיסטורית בהשלמת החוקה הישראלית באמצעות קביעת אופייה הלאומי של ישראל.

ועכשיו, קראו את החוק שוב, אני משוכנע שתראו הדברים קצת אחרת.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print