ראשי » נאומים » נאום הבכורה שלי בכנסת ישראל

נאום הבכורה שלי בכנסת ישראל

את נאום הבכורה שלי נאמתי בכנסת ה-21, ביום הולדתו ה-159 של הרצל. במעמד מרגש זה בחרתי לעמוד על חמשת האתגרים המרכזיים הניצבים לפתחה של ישראל בדור הקרוב ובראשם אחדות ישראל.

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

מדינת ישראל מציינת היום, את יום הולדתו המאה חמישים ותשע של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל.

עלייתו מעל בימת ההיסטוריה של הרצל, יצרה 'מציאות שאין לה אח', והביאה לאחת התפניות הגדולות ביותר בתולדות העם היהודי.

בגיל 36 פרסם העיתונאי הצעיר, הרצל, את חזונו בספרון הקצר – והענק "מדינת היהודים".

מאז, במהלך שמונה שנות חייו האחרונות, ביסס בעשר אצבעותיו את התשתית הרעיונית, המעשית והארגונית לעשיית הבלתי אפשרי בעיניהם של קצרי הראות – ביסוסה מחדש של ריבונות יהודית בארץ ישראל.

באישיותו מסמל הרצל את התנועה הציונות.

תנועה שחרטה על דגלה את סיום ההמתנה לניסים, ולקחה את גורל עמה בידיה.

תנועה שפיעמה בה חדוות ריבונות, ושנשאה עיניה לקוממיות של בית זה בו ניצב אני היום לפניכם.

אך הסמליות שבישיבה זו היום, בכנסת ישראל, היא גם בשל העובדה שהיום, החמישה עשר במאי, הוא יום השנה הלועזי ליומה הראשון של מדינת ישראל כמדינה עצמאית.

מסע שהחל בקונגרס הציוני הראשון של הרצל, הושלם עם כינונה של כנסת ישראל.

והנה, עומד אני כאן היום, על דוכן זה, למרגלות תמונתו של חוזה מדינת היהודים שאת יום הולדתו אנו מציניים היום, ואני חש חלק מחוליה בשרשרת ארוכה ואני מלא ענווה, כבוד והתרגשות.

מאז התכנסה הכנסת הראשונה, ועד היום הושבעו תשע מאות, תשעים וחמישה חברי כנסת;

אנו, חברי, חברי הכנסת ה-21, סוגרים את רשימת 1000 המחוקקים הראשונים של מדינת ישראל,

דור מייסדים אנו.

וככאלה, רב ועצום כובד האחריות שעל כתפינו.

בעוד מאתיים או חמש מאות שנים יביטו אזרחי ישראל לאחור, אלינו, נבחריו הראשונים של העם היהודי ששב לארצו, הם יבחנו את מעשינו – ואנו חבים להם חבות היסטורית, חובתם של דור מייסדים.

על סיפו של הרבע האחרון של המאה הראשונה לעצמאות מדינתנו בעת החדשה, ניצבים לפתחה של ישראל שלל אתגרים, אשר יעצבו את עתידנו כאן בארץ.

לחמישה מתוכם אני מציע לייחד את תשומת לב מיוחדת:

הראשון: שינוי גבולות המזרח התיכון.

המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו.

האביב הערבי האיץ תהליך של ערעור גבולות סייקס פיקו ששורטטו בידי המעצמות הכובשות לפני כמאה שנים. גבולות אשר שורטטו ללא כל התחשבות בפסיפס העמים, השבטים והקבוצות האתניות שחיים כאן. שינוי גבולות המזרח התיכון הוא תהליך היסטורי הכרחי, גם אם הוא רק בראשיתו.

המשך התעקשותה של הקהילה הבינלאומית על גבולותיו הישנים של המזרח התיכון הביאה עד כה לאובדן חיי אדם בהיקפים בלתי נתפסים, לפגיעה אנושה בערכי ליבה של הציוויליזציה הליברלית-הומניסטית ולגל פליטים שנפוץ לכל עבר ומשנה את סדרי בראשית של המדינות הקולטות.

ההפנמה שהמציאות החדשה במזרח התיכון חצתה את נקודת האל חזור התרחשה עם הכרת ארה"ב בריבונות ישראל ברמת הגולן.

זהו צעד ראשון של הכרה בגבולות חדשים המשקפים את המציאות בשטח.

צעד גדול לישראל, צעד ענק למזרח התיכון – ועלינו להתכונן לצעדים שיבואו אחריו.

האתגר השני הוא העתקת שדה הקרב משטח האויב אל ריכוזי האוכלוסייה בישראל.
מיום קיומה ידעה ישראל מלחמות ועימותים צבאיים, בכולם, הוטל על צה"ל לעצור את מתקפת האויב בשטחו, לפני שאש התותחים תפגוש את גני הילדים ובתי האבות שבשטחנו. אנו ניצבים כיום מול אויב אשר נחוש להעביר את שדה הקרב אל לב ריכוזי האוכלוסייה הגדולים.

לצד ניסיון איראני להשיג יכולות לא קונבנציונאליות, מובילה איראן את שינוי תפיסת הלוחמה הקונבנציונאלית נגד ישראל באזור. לא עוד טורי שיריון השועטים לעבר גבולה של ישראל.

מטחי רקטות וטילים המשוגרים מלב אוכלוסייה אזרחית, אל ליבן של ערי ישראל, יהיו במוקד המלחמות הבאות. עלינו להבין כי ירי הרקטות מעזה הוא מקרה המבחן לכושר ההרתעה הישראלי במזרח התיכון.

על ישראל לפעול בנחישות לפירוז רצועת עזה מרקטות כתנאי מקדים לשיקומה.

אובדן ההרתעה בדרום ישליך באופן ישיר על שחיקת ההרתעה בחזית הצפון מול איראן והחיזבאללה.

האתגר השלישי הוא ההכרה כי העברת אוכלוסייה, כחלק מהסכם שלום, חלפה מהעולם.

המאה ה-21 איננה יכולה להכיל הסדרי שלום ויציבות הכוללים העברת אוכלוסייה. בעידן החדש לבני אדם זכויות יסוד, לכבוד ולקניין. אין לראות בחזרת העם היהודי למולדתו, אל הטריטוריה המכוננת של תרבותו, דתו והווייתו, כמעשה עוול.

ההגינות מחייבת, כי גם מי שאינו מקבל אמת היסטורית זו, לכל הפחות יאמץ את העיקרון המוסרי-אוניברסלי כי אין מתקנים עוול בעשיית עוול נוסף. לא ניתן עוד לעוול ולעקור אנשים מביתם, ומנוף מולדתם ההיסטורי, כאילו היו חפץ הניתן להזזה, בין בהסכם ובין באופן חד צדדי. ועל כן, במנותק מהשאלה היכן ראוי או אפשרי שיעבור קו הגבול, אתגר השלום הישראלי מקפל בתוכו גם את האתגר להשיל ממנו כל אפשרות של העתקת אנשים מביתם, יהודים וערבים.

האתגר הרביעי הוא הקשר בין מדינת הלאום של העם היהודי לבין יהדות התפוצות:

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. זו איננה רק כותרתו של חוק יסוד אלא, בראש ובראשונה, אחריות וחובה היסטורית. על מדינת ישראל לקיים ברית אחים – ברית עולם –  עם יהדות התפוצות ולדאוג שבכל זמן נתון תהא ישראל פתוחה וערוכה לקלוט כל יהודי החפץ בכך.

גלי האנטישמיות הגואים בעולם מחזקים את המסקנה כי ישראל ביתם הבטוח של היהודים עלי אדמות. גם ללא קשר לשנאת יהודים, ישראל צריכה לשמש מקור משיכה, שכל יהודי בעולם ירצה להיות חלק מסיפור ההצלחה שלה.

לצד זאת, ישראל, בה שוכנת לבטח הקהילה היהודית הגדולה בעולם, צריכה לקחת אחריות עליונה לחיזוק הזהות היהודית והקיום היהודי בעולם כולו; וביתר שאת, במאה בה איבדנו כשליש מעמנו.

אך מכל האתגרים הללו צף ועולה האתגר המשמעותי מכל והוא:

ההבנה העמוקה שלכידות חברתית היא מרכיב הליבה בחוסן הישראלי, אל מול כל אתגרי העתיד.

עם ישראל מתקרא לאורך כל הדורות כעם 'קשה עורף'.

'קשה עורף' במובן העמוק של המילה.

עם שאינו מקבל את הדברים כמובנים מאליהם, שואל שאלות, מתריס, ושש עלי פולמוס.

תרבות הוויכוח והספקנות פיתחה את הגותנו לאורך הדורות והיא גם זו שעזרה לנו למצוא את האמת

ואת הנכון לנו.

ריב ומדון אינם זרים לנו, לא בעת העתיקה, ולא בעת החדשה.

אך מעולם בתולדות עם ישראל ריב ומדון לא היו מטרה בפני עצמה, מעולם לא הועלו לדרגת אינטרס לאומי ממש, מעולם לא הפכו כלי מרכזי להבטחת שלטון.

"לא טוב חברים, לא טוב", אמר פעם, ידידי הטוב, בנימין זאב בגין.

אנו חייבים לשאול את עצמנו כיצד הגענו,

  • לימים בהם הולכים ומטשטשים הגבולות בין טוב לרע, בין אמת לשקר
  • ימים בהם שוליים הופכים מרכז, ומרכז הופך שוליים.
  • ימים בהם נבחרי ציבור קוראים תיגר על מנגנוני בירור האמת
  • ימים בהם אנשים כופרים ברעיון המסדר שכל בני האדם,

יהיו מוצאם, דתם או אמונתם אשר יהיו – שווים הם!

  • ימים בהם הממלכתיות הופכת מילה גסה
  • ימים בהם המחלוקת והשסעים בינינו תופסים אופי ממוסד ומוכוון.

חברי חברי הכנסת,

שום אויב מבחוץ לא מסוכן כמו פילוג החברה הישראלית למחנות, בגדר הפרד ומשול.

אל נטעה;

לא נוכל לשום אתגר,

לא לאיום הרקטות מעזה;

לא לאיום הטילים מלבנון;

לא לטרור הפלסטיני;

ולא לאיום האיראני;

כאשר מה שנציב מול אתגרים אלה הוא חברה חצויה, שסועה, מעומתת, מתכתשת, ומרוסקת.

שלמות העם, ואחדות ישראל, הן מרכיב ליבה בחוסן הלאומי, והן קודמות לכל.

התלכדות סביב רעיון מאחד של קיומה של ישראל  – כחברת מופת – 'אור לגויים' – הוא האתגר הגדול ביותר הניצב בפנינו, כשפנינו נשואות לעבר השלמת 100 שנות עצמאות ראשונות.

זהו ידידי, אינו רעיון חדש, זוהי התשתית הרעיונית לקיומנו כאן, תבע אותה ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, שאמר:

"בטחון וכלכלה הם רק אמצעי ולא מטרה, אנו בונים מדינת ישראל מתוך חזון נבואי וכסופים משיחיים להיות גם למופת ולמורה דרך לאנושות. ונאמנים עלינו דברי הנביא: "ונתתיך לאור גויים, ולהיות ישועתי עד קצה הארץ".

חברי,

אם הייתי צריך לסכם במשפט אחד את החינוך שקיבלתי בבית הורי הייתי מנסח זאת כך:

להיות אדם טוב ולהיות איש של אמת.

אני מאמין שב'אמת' יש כוח ואיתה אני מגיע לכנסת.

למבקריו אמר פעם בנימין זאב הרצל:

"…קמתי יום אחד ונחלצתי מכל מעגל חיי, מכל מכרי וכל ידידי, כאדם בודד יצאתי להיאבק למען מה שחשבתי לנכון, אין לי צורך ברוב. אני זקוק רק להרמוניה עם הכרתי הפנימית, אז אני מרוצה."

חברים,

לא קל לצאת ממתחם הנוחות, אלא כאשר יש בך הכרה פנימית עמוקה שהאמת לצידך.

עיקרון זה ליווה אותי בכל תפקידי הציבוריים עד היום, והוא ימשיך ללוות אותי גם בשליחות זו.

מכובדי,

המקל עובר אלינו, דור חדש של ישראלים שיעצב את פני המדינה לאתגרים הקשים המצפים לה.

זו המשמרת שלנו – עלינו לשמור על הנס שאין שני לו.

"עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן".

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print